מהי התמקדות?
התמקדות, פוקוסינג, היא השם שנתן פרופ. יוג'ין ג'נדלין לתהליך,פעולה פנימית, שבה האדם בא במגע עם סוג מיוחד של מודעות גופנית פנימית שהוא מכנה בשם "תחושה מורגשת" ואת המיומנות הזו ניתן ללמוד ולתרגל. לעיתים הלימוד הזה מרגיש כמו הזכרות במשהו טבעי, אולי נשכח. פעמים אחרות זה מרגיש כמו משהו חדש, שמצריך גישה ושפה חדשות ושונות מאלו שהאדם מכיר ורגיל להשתמש בהן.
'תחושות כמו "לחץ בחזה", "מועקה", "פרפרים בבטן" וכד', מוכרות לרובנו בתדירות כזו או אחרת.
לבטים, זיכרונות, מערכות יחסים, רגשות, חיפוש כיוון, משאבים פנימיים כמו גם חסימות ועכבות... כל נושא שמעסיק אותנו הוא נושא שניתן להתמקד בו, והתחושות הקשורות בו יעלו, או יתגלו, כשנפנה את תשומת הלב לגוף.
ההתמקדות מאפשרת דיאלוג עם התחושות אלו, באופן שמתרגם תחושה למילה. הדיאלוג בין התחושות למילים פורש בפנינו את הסיפור הפנימי האותנטי בכאן -ועכשיו. הגישה ההתמקדותית של הקשבה , דיאלוג וקבלה מלאה מאפשרת "התפתחות בעלילה"- תפנית מורגשת, שמתרחשת בטבעיות מתוך התהליך. בבדיקות מדעיות נמצא שמעט לפני שמתרחש שלב כזה, חלה תפנית בקצב גלי אלפא וגלי תטה במח, ודפוסי פעילות שמצביעים על "ארגון מחדש ברמה גבוהה יותר".
בתהליך התמקדות המודעות נמצאת במקום עמוק יותר מזה שאנו מתפקדים בו ביום-יום, מצב המאפשר למידע חדש ואותנטי לעלות להכרה. התובנות החדשות מגיעות עם שינוי בתחושה ,וכאן ההבדל בין הבנה, שהיא תהליך שכלי, לתובנה, שכרוכה בידיעה פנימית כוללת ובחוויה ממשית. בתהליך ניתן לעבוד עם נושאים שונים, תחושות מגוונות, לגלות ולהתחבר למשאבים ולכוחות שבנו.
בספרו "התמקדות" (הוצאת מרקם, 1996)מספר פרופ' יוג'ין ט. ג'נדלין, על התהליך שהביא אותו ואת עמיתיו לגילוי השיטה: במשך חמש-עשרה שנים חקרו ג'נדלין וחבריו למקצוע את הסיבות שהביאו להצלחתו, ופעמים רבות יותר- לאי-הצלחתו, של טיפול נפשי. הם למדו וחקרו גישות רבות של טיפול, מהקלאסיות ועד החדשניות ביותר, וניתחו אלפי פגישות מוקלטות בין מטפלים למטופלים. הממצאים היו מפתיעים, ומנוגדים לציפיותיהם של החוקרים:
הם גילו שהמפתח להשגת שינוי משמעותי בחייו וברווחתו של המטופל לא היה נעוץ בגישת הטיפול, או במטפל, כי אם במה שעשו המטופלים המצליחים בתוכם פנימה. מדובר במיומנות שהגיעו איתה לטיפול, ושניתן היה לזהותה בקלות לפי האופן בו דיברו. אותם מטופלים ניחנו בגישה פנימית שאפשרה להם ליצור קשר עם "משהו" בתוכם, עם חלקים בתוכם שהיו משמעותיים להתקדמות התהליך. הם התאפיינו בדיבור איטי יותר מהאחרים, ובשהיות בהן כמו "חיפשו" את המילה המתאימה למה שהתרחש בתוכם באותו רגע.
ג'נדלין גילה שמדובר במיומנות טבעית לגוף, לעיתים קרובות נשכחת, הניתנת ללמידה, אותה הוא כינה "התמקדות".
מניסיוני, הידע הגלום בתחושותיו של האדם שמולי, שמגיע בשפה ובצורה האישית שלו, בקצב ובאופן המדויק לו באותו רגע נתון, הוא אוצר מפתיע, מחדש ועוצמתי. אני חשה זכות גדולה, ופעמים רבות התרגשות רבה, להיות נוכחת ומנחה בגילוי השביל האישי דרך מפת האוצר הפנימית, בה כל מה שיש בנו מתגלה כמתנה יקרה מפז.
מאמרים נוספים שלי בנושא אפשר לקרוא כאן (הקליקו לקישור)
באופן אישי על מהי התמקדות בשבילי, ולמה בתנועה - כתבתי כאן (הקליקו לקישור)
'תחושות כמו "לחץ בחזה", "מועקה", "פרפרים בבטן" וכד', מוכרות לרובנו בתדירות כזו או אחרת.
לבטים, זיכרונות, מערכות יחסים, רגשות, חיפוש כיוון, משאבים פנימיים כמו גם חסימות ועכבות... כל נושא שמעסיק אותנו הוא נושא שניתן להתמקד בו, והתחושות הקשורות בו יעלו, או יתגלו, כשנפנה את תשומת הלב לגוף.
ההתמקדות מאפשרת דיאלוג עם התחושות אלו, באופן שמתרגם תחושה למילה. הדיאלוג בין התחושות למילים פורש בפנינו את הסיפור הפנימי האותנטי בכאן -ועכשיו. הגישה ההתמקדותית של הקשבה , דיאלוג וקבלה מלאה מאפשרת "התפתחות בעלילה"- תפנית מורגשת, שמתרחשת בטבעיות מתוך התהליך. בבדיקות מדעיות נמצא שמעט לפני שמתרחש שלב כזה, חלה תפנית בקצב גלי אלפא וגלי תטה במח, ודפוסי פעילות שמצביעים על "ארגון מחדש ברמה גבוהה יותר".
בתהליך התמקדות המודעות נמצאת במקום עמוק יותר מזה שאנו מתפקדים בו ביום-יום, מצב המאפשר למידע חדש ואותנטי לעלות להכרה. התובנות החדשות מגיעות עם שינוי בתחושה ,וכאן ההבדל בין הבנה, שהיא תהליך שכלי, לתובנה, שכרוכה בידיעה פנימית כוללת ובחוויה ממשית. בתהליך ניתן לעבוד עם נושאים שונים, תחושות מגוונות, לגלות ולהתחבר למשאבים ולכוחות שבנו.
בספרו "התמקדות" (הוצאת מרקם, 1996)מספר פרופ' יוג'ין ט. ג'נדלין, על התהליך שהביא אותו ואת עמיתיו לגילוי השיטה: במשך חמש-עשרה שנים חקרו ג'נדלין וחבריו למקצוע את הסיבות שהביאו להצלחתו, ופעמים רבות יותר- לאי-הצלחתו, של טיפול נפשי. הם למדו וחקרו גישות רבות של טיפול, מהקלאסיות ועד החדשניות ביותר, וניתחו אלפי פגישות מוקלטות בין מטפלים למטופלים. הממצאים היו מפתיעים, ומנוגדים לציפיותיהם של החוקרים:
הם גילו שהמפתח להשגת שינוי משמעותי בחייו וברווחתו של המטופל לא היה נעוץ בגישת הטיפול, או במטפל, כי אם במה שעשו המטופלים המצליחים בתוכם פנימה. מדובר במיומנות שהגיעו איתה לטיפול, ושניתן היה לזהותה בקלות לפי האופן בו דיברו. אותם מטופלים ניחנו בגישה פנימית שאפשרה להם ליצור קשר עם "משהו" בתוכם, עם חלקים בתוכם שהיו משמעותיים להתקדמות התהליך. הם התאפיינו בדיבור איטי יותר מהאחרים, ובשהיות בהן כמו "חיפשו" את המילה המתאימה למה שהתרחש בתוכם באותו רגע.
ג'נדלין גילה שמדובר במיומנות טבעית לגוף, לעיתים קרובות נשכחת, הניתנת ללמידה, אותה הוא כינה "התמקדות".
מניסיוני, הידע הגלום בתחושותיו של האדם שמולי, שמגיע בשפה ובצורה האישית שלו, בקצב ובאופן המדויק לו באותו רגע נתון, הוא אוצר מפתיע, מחדש ועוצמתי. אני חשה זכות גדולה, ופעמים רבות התרגשות רבה, להיות נוכחת ומנחה בגילוי השביל האישי דרך מפת האוצר הפנימית, בה כל מה שיש בנו מתגלה כמתנה יקרה מפז.
מאמרים נוספים שלי בנושא אפשר לקרוא כאן (הקליקו לקישור)
באופן אישי על מהי התמקדות בשבילי, ולמה בתנועה - כתבתי כאן (הקליקו לקישור)
