בסדנה האחרונה עם תנועה של תחושה, של גוף ושל קול היינו נוכחים עם עצמנו וזה עם זו ברגע ההווה, והזמנו את החדש להגיע.
כמה ימים אחרי, הגוף שלי מהדהד את תחושת המיכל מלא התנועות, הקולות, השקט, המילים.. והיופי. כל כך הרבה יופי. אני זוכרת את עצמי מתבוננת וחווה את המגוון הזה שהייתם אתם והיופי שבקשר האותנטי עם עצמנו, עם החיוך, הכאב, העיניים הנוצצות, הגעגוע, החיפוש, החקירה, הניתוק, המגע, ההדהוד, הצחוק, הדמעה..
במעגל הסיום עלו מילים כמו רשות.. אפשור.. מקום מכווץ שהשתחרר.. תנועה בין צריך לרוצה.. זרימה.. מועקה שקבלה מקום... האפשרות להיות במקום חדש, לא פתוח מדי ולא סגור ומכונס.. יצירת קשר.. צורך בזמן.. המפגש עם הקול שלי.. הגחליליות שהיינו זה עבור זה.. הנאה..ותודה..
מזמינה אתכם בסופהשבוע המתקרב לקחת קצת זמן לעצמכן/ם ולשים לב .. האם יש איכות חדשה, או מתחדשת, ב"תנועות" המוכרות של היום יום. מהו החדש, או ה"רגיל" שנעשה בדרך קצת אחרת. ואולי יש צורך ששמת לב אליו, רצון שעלה, תובנה שהופיעה פתאום, משהו שהשתחרר, יכולת שגדלה. פעמים רבות אנחנו מזהים את השינוי , את החדש, כשאנחנו מתבוננים על המוכר, על מה שנעשה או נחווה כבר לא פעם, ואולי הפעם – הוא קצת שונה.
אצלי אני מזהה זרימה בטוחה יותר עם מה שמביאים נחלי החיים ומרכז פנימי מחוזק , נובע, שאפשר לחזור אליו בטבעיות , ומאפשר התקלפות מהגנות.
עד היום הייתי מבקשת לא פעם "ללבוש עור" על התוך הרגיש שלי . פעמים רבות הצלחתי להכיל את עצמי, לווסת, לארגן.. . בהמשך דרכי התאפשר לי לנוע בטבעיות בין פנים לחוץ.
החוויה המתחדשת כעת הגיעה עם המילים :
הבפנים הוא הבחוץ.
RSS Feed
